האם קיים הבדל בין תביעת נזיקין מפאת רשלנות רפואית (או בכלל) לתביעה בעקבות תאונת דרכים?

כן, קיימים הבדלים משמעותיים בעיקר בבסיס המשפטי, בפרוצדורת ניהול ההליך ובגובה הפיצוי.

תביעת רשלנות רפואית מתבססת על פקודת הנזיקין (שם מוגדרת, בין היתר, עוולת הרשלנות, אך גם עוולות נוספות כגון תקיפה, כליאת שווא וכד') ואילו הבסיס המשפטי לתביעה בגין פגיעה בתאונת דרכים הוא חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (המוכר כחוק הפלת"ד).

בעוד שלצורך הוכחת תביעה על בסיס פקודת הנזיקין יש להוכיח את רשלנותו של הגורם המעורב (בתביעת רשלנות רפואית – רשלנות הגורם  הרפואי המעורב), במקרה של תאונת דרכים – אין צורך בהוכחת אשם של הנהג וההתדיינות מתמקדת בסוגיית הנזק בלבד (חריג: ישנם מקרים בהם מתעוררת מחלוקת מקדמית נוספת, בשאלה אם הארוע מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפלת"ד). יצויין כי עד שנת 1976, שאז נכנס חוק הפלת"ד לתוקף, היה צורך להוכיח גם בתאונות דרכים את רשלנות הנהג הפוגע, מצב שהותיר לא פעם נפגעים שחרף פגיעתם הקשה, לא היו זכאים לכל פיצוי (למשל בתאונות עצמיות או בתאונות שהנפגע עצמו היה אחראי לקרות התאונה).

בעוד שכל תביעת נזיקין מחייבת צירוף חוות דעת רפואיות מטעם הנפגע לכתב תביעתו (- מה שמוביל להגשת חוות דעת נגדיות בהמשך מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש ולבסוף אולי אף חקירת המומחים בשלב הראיות), הרי שבתביעה על פי חוק הפלת"ד אסור לנפגע לצרף חוות דעת מטעמו וביהמ"ש ממנה מומחים מטעמו (כאשר התאונה גם הוכרה כתאונת עבודה ע"י הביטוח הלאומי – ניתן להתבסס על קביעותיו).

הבדל משמעותי נוסף הינו בגובה הפצוי. הפצוי בתביעת נזיקין על בסיס פקודת הנזיקין (ובפרט בתביעות רשלנות רפואית) צפוי להיות גבוה משמעותית מזה הנפסק בתאונות דרכים. המחוקק בחוק הפלת"ד קבע הגבלות לפיצוי, על רקע ביטול הצורך בהוכחת אשם מצד הנהג הפוגע . כך למשל חישוב הנזק מתבסס על שכר הנפגע נטו (לעומת שכר ברוטו בתביעת רשלנות רפואית) ונפגע תאונת דרכים אינו יכול לדרוש פצוי על בסיס שכר גבוה משילוש השכר במשק (אין הגבלה כזו בתביעת רשלנות רפואית). פער משמעותי נוסף ואף גדול יותר ניתן למצוא בסכומי הפצוי בגין הנזק הלא ממוני (כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים).

רק במקרה של תאונת דרכים, יכול הנפגע, בנסיבות מסוימות, לעתור לקבלת תשלום תכוף (תשלום ע"ח הפצוי הסופי).