נזקי גוף (בעיקר תאונות דרכים)

להבדיל מתביעות בגין רשלנות רפואית (ותביעות נזיקין בכלל), בתחום נזקי הגוף בעקבות תאונת דרכים.
מתבססת התביעה על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

עד לכניסת חוק זה לתוקף היה על ניזוק להגיש תביעתו על בסיס רשלנות הנהג הפוגע. חוק זה הכניס רפורמה קיצונית בכל הנוגע לתחום זה והוא מבסס את עקרון הזכאות המוחלטת.
הנפגע זכאי לפיצוי גם אם התאונה לא ארעה עקב רשלנות הפוגע או אף אם ארעה באשמתו הבלעדית של הנפגע.

יודגש כי הכלל אינו חל כאשר בעל רכב או נהג לא בוטח בביטוח חובה (שהוא הביטוח מפני נזק גוף העלול להיגרם להם בתאונת דרכים) ולגבי תרחיש זה קיימות סיטואציות שונות המחייבות בדיקה מקדימה לענין זכות התביעה..
במסגרת החוק הוקמה קרן מיוחדת לפיצוי נוסע "תמים" שנפגע ברכב חסר ביטוח.

במסגרת החוק, קיימת הגדרה למונח "תאונת דרכים" וזו הורחבה / צומצמה (לפי הענין) בפסיקה.
בתי המשפט דנו רבות בשאלת חלות החוק בנסיבות שונות על פי המקרים שהגיעו לדיון ולכן כאשר קיימות נסיבות מיוחדות לתאונה, יש להקדים ולבחון הפסיקה הרלבנטים.